לא רוצה למצוא את עצמי עם 'כל אחד אחר', אני ממלמלת אליו ומשרבבת בפתק .
'כל אחד אחר', גם אם יותר ממנו בכל מובן, שיילך ל'כל אחת אחרת'. לא ככה איתי, ומי כמוך יודע את זה.
"אז מה היית רוצה?", קולו נגלה אליי מבין האבנים.
אתה באמת שואל?
"כן". הוא נבוך.
אתה גיבור-על כמו שמספרים עליך?
הוא נראה חושש, שאלה מכשילה.
נכון שהוא בדיוק מי שאני חושבת שהוא?
שתיקה ארוכה, ולאחריה:
שתיקה ארוכה, ולאחריה:
"זה נכון, אבל הדבר נסתר ממנו".
אם כך, זאת החובה שלך, אתה-אתה.
"את מבקשת ממני להכניס אותך לשטח האסור, לשנות בשבילך את הכללים".
ומה זה בשבילך? הרי כל השמיים האלה שלך.
"אלה השנים הקריטיות שלך, אני לא יכול להסכים לזה".
והמרחק ממנו. מה יהיה עם זה?
"כל מרחק אפשר להשלים בשעות שינה", הוא מחייך אליי בפתק.
מעיין פופלבסקי
