6.10.2016

אלה ממוזנח ירושלים




הכול התחיל כשאבא-אמא הכירו בקמפינג זבל. מרוב תאגיד וחסויות, אבא שכח בטעות את החנות פתוחה ונכנס באמא.
כך, למעשה, הגעתי לעולם.
לאבא החד פעמי שלי היה מנוי בחירייה. 

כל יום לפנות בוקר פיליפה הפיליפינית שלנו הייתה לוקחת אותו בטרקטור להשקיף מרחוק על החברים שלו מהתאגיד, אלה שלא פוטרו.
אבא ידע מי מהם קיבל קידום כי ידע למתג את עצמו בשוק האפור וקנה לעצמו מרצדס מפוארת עם מיניבר ומי (עם כל הכבוד, כן?) מי כתוב לו לנסוע על סוסיתא מגמגמת כמו אבא, שלא ידע למנף את החיים שלו ולכן.. לכן קרה מה שקרה.
לא הרבה יודעים אבל יש טרקטורים שיש להם חוזה בלעדי עם הפילהרמונית.
ביום שאבא עזב עשו לו מסיבת פרידה ומה שהתחיל כ-"סימפוניה לה בוהם", נגמר עם סימפוניה למוזמנים בלבד, בלי "סליחה על ההמתנה תודה על הסבלנות"
אלא ישר-ישר מעבירים אותו ל- "פילהרמונית שלום, מדברת פומלה מצוות לה טרוויאטה, במה אוכל לעזור?"

אבא ממש היה צריך עזרה. אבל כולם שתקו. כי מי ייקח את זה על עצמו בלי אליבי ?
ואז, יום אחד, פיליפה הפיליפינה אמרה לו שיש לה עניין דחוף, והיא חייבת ללכת לכמה דק'.
ובתחקיר (שלא ערכנו) על הנטישה שלה את אבא, (כי למי אכפת מאבא), אז עלינו על זה שכנראה מישהו הזמין אותה בדואר רשום, סליחה על הביטוי.
וזה למרות שהיא הבטיחה לאבא שתיכף היא חוזרת, ואין צורך להסתכל לאחור, ואין צורך ללוות במבט, אלא רק לספור עד שלוש, והנה-הנה עד היום ... שלוש שנים אחרי  הוא נשאר לחכות לה שם, ומי יודע מה עלה בגורלו. לכן חשוב חשוב לשלם חשבונות בזמן.

ודבר נוסף -כשטרוויאטה מתקשרת מחסוי אז להגיד לה 'כן טרוויאטה, מעניין אותי לשמוע על מבצעי החורף' ו'כן טראוויטה, מעניין אותי לשמוע על פילהרמונית בג'ינס' ולהגיד לה 'כן בטח, קחי את כרטיס האשראי שלי ותגהצי כי אם לא אז האחוזים שהיא הפסידה יבוא להתדפק על הדלת שלנו.
וגם אם צריך לפעמים להרחיק את השפורפרת, אני לא פוסלת את זה.
אבל לא להגיד לה שלא מנומס להתקשר בין שתיים לארבע כי זה נקרא להוכיח אותה, 

ולהוכיח זה כבר מתמטיקה.

ואם מתמטיקה אז ככה בדיוק השלוש נכנס פנימה, ה'תספור עד שלוש' של פיליפה, זה התחיל כשטראוויאטה מתקשרת בין 2 ל 4 שהשעה 3 בפנים וזה היה רמז לכל מה שפיליפה תעשה לימים.
כי הכל פוגש אותנו סליחה על הביטוי.

ובזמן הזה שאבא שם, סופר את הדקות והשעות והשנים, אז מישהו אחר שהוא לא אבא אלא חבר של אבא, ניילון, נצמד לאימא ובא לבקר אותה יותר מדי, ובגלל כל זה לא הלכתי ללמוד תסריטאות, כי זה כבר היה אצלי בבית.
ובדיוק אתמול ד"ר "מתי כבר תהיי נורמלית" שאל אותי על זיכרונות ילדות 
ופתאום שכחתי להגיד לו שלפעמים, בתקופה לפני שניילון עבר לגור אצלנו, אימא הייתה מחכה לו עם סימני פיסוק מתחת לחצאית ויותר מזה אני לא יכולה להגיד כי ישלחו אותי לפנימייה של ילדים עזובים למיחזור.

אז בתקופה שהוא נצמד לאמא יותר מדי, אני זוכרת שהיו הפיגועים הכי גדולים. היו פיצוצים באוטובוסים ובבתי קפה ומה לא. ואני זוכרת את התאורה והאפקטים. ומימדי ההרס וזה הכול אמיתי, הכל אמיתי. אידיאולוגיה בתלת מימד, ולחשוב שכל זה נעשה באנטי-ציונות מוחלטת - איזו מסירות נפש.

פעם אפילו חשבתי לנסוע לרמאללה עם סלסלה של עוגיות עבאדי ולזרוק על כוחות הביטחון שיהיה להם טעים. וכן, גם על אלה ממוזנח ירושלים כדי שאף צד לא יתלונן על קיפוח. ולאלה ממוזנח ירושלים הייתי אפילו זורקת גבינה בומגרית. בום. וסיפרתי לניילון , בסוד, על החלום שלי. הוא חיבק אותי ואמר שאני קפצונית ולפעמים צריך לקחת את זה לאט. עם אמא הוא לא לקח לאט, אבל לא אמרתי לו את זה.
וכשישבנו בסלון מול המהדורה המוקדמת והפנים המודאגות של כולם ניילון סיפר לי ... 
על מפעל ההתנחלויות. 
ואמר שלשם הוא ייקח את אימא ואותי כשאני אהיה גדולה. ושאלתי אותו מתי, אז הוא אמר "כשתוציאי רישיון על נגמ"ש, אז נלך". וזה אומר שנוכל לבקר עם הנגמ"ש בכותל בכל שבת שנייה, אם במקרה אבא יחזור וירצה משמורת משותפת. ואם הוא יחזור אז הוא כבר לא יהיה אותו אבא.

ואז ניילון אמר שבהתנחלויות גרים ספרי תורה שבחרו, ממש בחרו, לחיות כאן בארץ ישראל, 
לקשור את גורלם עם העם היושב בציון, ולדבר עברית. עברית! והם בחרו ליישב את הארץ בקצות הרים ובאזורי עימות כנראה מטעמים שאנחנו החילוניים לא יכולים להבין. 

וגם אם נגיד יש להם שיגעון גדלות כמו נגיד כמו ספרי הארי פוטר שחיפש במשך שנים הוצאה לאור וכולם אמרו להם לא והם לא התייאשו - שזה ממש דומה לעם היהודי שהיה בגלות ובימי המאורעות היו פוגרומים.. והיום רק קוראים לזה פיגועים, אבל הטרור עדיין בועט, ואנשים מסתכלים אחד על השני במבטים מבוהלים ושואלים אחד את השני אם קו 247 עבר כדי לשמוע את המבטא ממוזנח ירושלים סליחה על הביטוי. 

אז בגלל התנהגויות של מבטא ממוזנח ירושלים שמרשים לעצמם לעשות אפקטים על חשבוננו
בגלל זה אף ספר תורה לא נשאר עם עין יבשה. עין עצלה כן, כי לא נותנים לו לישון מרוב תפילות ובקשות לקריאת פרקים לרפואת ההיא ולרפואת ההוא. ולפעמים גם להם אין כוח ללילה לבן שלושה ימים רצוף שהם בכוננות תפילה, שלא תחשבו שאין להם רגשות, כי אולי .. תתפלאו לשמוע אבל יש להם געגוע, ממש געגוע, לכל יהודי או משהו כזה וזה ידוע שאלוהים קנה כרטיס למציאות של כולנו, כדי לעשות פיקוח מלמעלה, סליחה שוב על ההתבטאות הלא נאותה עם הכיפה.

ומה איתי? אם נגיד בא לי להיכנס לטרנזיסטור ולחפש את התכנית של המדור לחיפוש קרובים דווקא 
ב AM, ואני רוצה שישגרו אותי בתוך קופסת שימורים ממוגנת ירי לשטחים, אז זה אסור לי?
למה, כי אני יהודייה? אז סליחה, זאת גזענות.


החומוס הלאומי שלנו, שכולם מכירים אותו בתור שר הביטחון, איזה טייטל עם שכפ"ץ, נכון?
הכריז במהדורת החדשות של 20:00 לפי שעון ישראל פנים-הקו-הירוק שאין לי למה לחזור ודיבר על שת"פ עם ידיד שלי מהחזית העממית (שבחיים לא יבגוד בי, אני יודעת את זה)
והוא.. גם מאד מקורב לאיסמעיל הנייה מהחמאס ייבדל לחיים ארוכים ויפים ומשמעותיים וממומשים 

כי יש לו לב זהב ורק אני יודעת את זה וגם כי עד כמה שידוע לי אני לא קוסמת שמהפנטת קרמבו למחייתה בניגוד לאחרים שלא יכולים להיות חתומים על הצהרה כזאת,
וזאת למה? רק כי ירושלים מאוחדת?
זאת סיבה? תתביישו!