אם בי היה תלוי הדבר, יכולתי גם לחיות איתך בדירת חדר של עמידר.
נניח, לשם המחשה.
אני לא צריכה דבר מלבד נוכחותך.
כן, אנחנו שני זרים ואני לא אמורה להגיד לך את זה,
אבל גם עם קירות מתפוררים בדירת עמידר עגומה הייתי נשארת.
גם אם לא היית מציע לי דבר מלבד פרוסת לחם עם מרגרינה במחיר ממשלתי בפיקוח,
וזיתים דפוקים מבית השיטה,
כי באמת השיטה דפוקה.
גם אני, כידוע :)
וכן, הייתי נשארת.
ובבית הדל ההוא התריסים מוגפים, שעות הדבש לובשות תוגת בין-ערביים.
מרחוק דולק טרנזיסטור של השכנים, עם המדור לחיפוש קרובים.
קטע ארכיון או פיסת עתיד, זאת שאלה בפני עצמה.
הערב יורד.
ערב ירד גם על האדם שאני אוהבת.
שנותיך ניכרות,
גם עליי הזמן נותן אותותיו.
מתי נהיה?
ובתאורת גפרור אני מלטפת את פניך הנעימות לי עד מאד.
ומבקשת ממך לספר לי הכל. הכל.
בפרטי פרטים, דרך כל הסתעפות. כל סמטה, כל היתקלות.
כל מה שאתה זוכר ורוצה, כל מה שאתה מבקש לשכוח ואינך יכול.
וככה אל תוך הלילה.
לילות שלמים של שיחות עד השעות הקטנות של הבוקר.
ולפנות בוקר גופך נרגע במתיקות.
אתה רפוי ועייף ואינך רוצה דבר מלבד ללטוף את פניי.
אטאוט של חום ידך על בשרי. אני נטענת ממך.
סוללת גופך מתרוקנת ואתה נרדם.
'לישון-שון-שון' אני לוחשת לך ומכסה אותך בשמיכת הקיץ. וחושבת לעצמי:
"אלוהים, הנה לי גן עדן עלי אדמות".
נ.ב. לו רק יכולתי לשלוח לך את זה.
